ציטוט מתוך הספר:-

 

"השתוקקתי לבני-אדם שאותם אוכל להעריץ ואשר ישמשו לי דוגמה אישית. לא היו בני-אדם כאלה בין המורים שלי בשנתיים הראשונות...

חסכתי כסף עד שיכולתי לרכוש אותו. זה הפך לסוג של משאת-נפש ללמוד מהר ככל האפשר כל דבר שיהא עשוי לעזור לי להבין את המאמר ואת הספר...

בשנתי השלישית, היה לי מורה שבאמת הגשים את ה'אידיאל' שלי. הוא היה אדם שאותו יכולתי לחקות. הוא לימד אריתמטיקה, גיאומטריה ופיסיקה, ודרך ההוראה שלו הייתה ברורה וערוכה באופן יוצא מן הכלל. הוא היה מסביר כל דבר מהיסוד ובצורה כה בהירה, שלעקוב אחר דבריו הועיל מאוד לחשיבה...

במהלך החופשות המשכתי ללמוד את קאנט באופן נמרץ. קראתי עמודים רבים בספר יותר מעשרים פעם בטרם המשכתי הלאה...

באותה תקופה, היה לי חשוב הרבה יותר למצוא תשובה לשאלה: באיזו מידה ניתן להוכיח שהפעילות בחשיבה האנושית היא למעשה רוח?...

שלב אחר שלב, האנטומיה והפיסיולוגיה דחפו לכיוון תבנית חושית/על-חושית זו. בעוד הדבר מתרחש, התחלתי להיות מודע – אמנם באופן לא-מושלם – לטבע התלת-איברי של הישות האנושית. רק אחרי שחקרתי את הנושא הזה במשך שלושים שנה, ציינתי זאת לראשונה בפומבי בספרי חידות הנפש...

כך, בגיל עשרים ושבע הייתי מלא שאלות וחידות ביחס לחיים האנושיים החיצוניים. באותו זמן, תפיסתי הפנימית התמודדה עם טבע הנפש האנושית והקשר שלה אל עולם הרוח בצורה יותר ויותר מוגדרת ושלמה. יכולתי לעבוד באופן רוחי אך ורק דרך תפיסה זו; שנים ספורות מאוחר יותר, עבודה זו הובילה אותי לכתיבת הספר חשיבה אינטואיטיבית כנתיב רוחי: פילוסופיה של חירות...

לעתים קרובות, נזכרתי בחיי המאוחרים יותר תוך כדי הכרת תודה בהתנסות זו או אחרת – למשל, טיול דרך יערות האלפים הנפלאים, שבמהלכו שוחחנו, רוזה מיירדר ואנוכי, על המשמעות האמיתית של החירות האנושית...

כל מה שהאנתרופוסופיה מייצגת חייב לעלות ממקורות הידע והאמת שלה. לא תיתכן סטייה קלה ביותר מיעד זה. אך תמיד רחשתי כבוד למה שעלה במהלך ההיסטוריה; זה מגלה את הרוח החיה באבולוציה האנושית. כתוצאה מכך, העדפתי לקשור בכל פעם שהיה אפשר, את החדש אל ההיסטורי..."